Natty Dread
by Bob Marley & The Wailers
פעם ראשונה שאני מקשיבה לאלבום, אני מופתעת מכמות הנושאים החברתיים/ פוליטיים. זה מרגיש כמו סיפור שמסופר על ידי המספר. ברגע שמקשיבים למילים מקבלים תמונה מלאה ועמוק. יותר שעוזרת להבין שזה לא רק ווייבים טובים. שילוב של בלוז, אלמנטים ג׳מייקנים כמובן. אבל ממש לא מרגיש שזה מתאים רק שאתה ב״היי״ יש וויבים כמובן, אבל מרגישים בשירים כעס, עצב, נוסטלגיה מרדנות. זה הרבה מעבר ל״וויב״ אני מרגישה שזה שובר לי סטיגמה וקצת יותר משנה את שעתי בכל הקשור לרגאיי. עם זאת זה עדיין לא הז׳אנר האהוב עלי. קצת נמרח וחזרתי בחלק מהשירי